למה חשוב שיהיה מוזיאון מוזיקה בישראל?

מוזיקה זו התרבות שלנו. מוזיקה היא חלק מההיסטוריה שלנו. מוזיקה זה אנחנו.


מוזיקה היא חלק מהסוציולוגיה שלנו, מהכלכלה שלנו. מוזיקה היא האהבות שלנו והזיכרונות שלנו. מוזיקה זה אנחנו.

ואנחנו חושבים שצריך לתת לה מקום ציבורי. מקום פיזי ורחב ידיים, מעבר לחלל הפרטי שנתרם לנו לצורך יציאה לדרך של המוזיאון. מקום שנאסוף בו ברווחה את המוצגים והחפצים שמספרים את הסיפור של המוזיקה הישראלית: טיוטות ראשונות של שירים, כתבי יד, הקלטות נדירות, כרטיסים להופעות בלתי נשכחות, קטעי עיתונות חשובים. אוסף, שיספר את הסיפור של המוזיקה הישראלית משנות ה-40 (ולפני) ועד 2020 (ואחרי).

מקום שכל חובב מוזיקה, ובכלל כל ישראלי, מבקר בו פעם בשנתיים-שלוש. שבביקור בו נזכרים באיפה היינו וכמה אהבנו את הלהקה הזו ואיך הזמר/ת ההיא שרה כל כך יפה, ולומדים דברים חדשים שלא ידענו, על מוזיקה חדשה וישנה.

מקום שיהיה הבית של כל הפריטים ההיסטוריים שאסור שילכו לאיבוד. של הפתקים שמזכירים מתי יש חזרה, של סרטי ההקלטה, של קלטות הארבעה-ערוצים, של העטיפות והסקיצות לעטיפות והסקיצות של הסקיצות לעטיפות, של כל מה שצריך לתעד ולשמר. כי אם לא יהיה מקום לחפצים האלו, בסוף הם יהיו בפח. ואסור. כי זו התרבות שלנו, אין לה מקום אחר.

אז בואו נעשה לה מקום כזה. מגיע לה, למוזיקה הישראלית.

התחלנו עם תערוכת קבע בהתאם לקונספט נבחר בחלל פרטי קטן, כדי להציג את כוחה של ההבטחה שאנחנו מאמינים בה. חלל, שאנחנו מכנים אותו חלל #1 של המוזיאון, שגודלו עומד ביחס הפוך לכל מה שאצרנו בו. שירים ואמנים שיצרו נכסי תרבות מוזיקליים מרכזיים מופיעים כאן: דרך אייקון אהבה ותרבות אוניברסלי ומקומי, נפרש לעינינו ציר זמן משמעותי: גילינו שהשושנה, על שלל צורותיה, היא כלי פופולרי ליוצרים, והתערוכה מאירה את הזוויות האלה מ'שיר השירים' עד 2020.

למדנו מהעשייה בשטח שני דברים נוספים חשובים:

האמנים עצמם! הם רוצים, צריכים ומאמינים שמקום כזה נותן תקווה וכוח – כן, גם להם כמי שיצירות אמנות שלהם מוצגות לראווה ולא נחבאות במגירות. דווקא בימים הקשים האלה צריך לחתור לקראת המחר ולהמשיך לתכנן, ורצוי בחלל ציבורי רחב. המדינה נותנת מענה לפרנסה לאמנים ולעובדי התעשייה. והנפש? היא זקוקה לעוררות במידה דומה. ומגיע להם לקבל מענה. להציג חומרים והשראות מאחורי שירים, לצד מפגשים עם הקהל.

הדבר השני הוא שחוויית שיטוט במוזיאון מספרת לא רק את סיפורה של המוזיקה הישראלית. המוזיאון ממחיש בדרך מרתקת מושגים 'כבדים' שלא מתגלגלים באופן טבעי על הלשון ב-2020 – כמו 'שימור' או 'הנגשה' או 'מורשת': נקודות ציון בהתפתחות החברה הישראלית נקלטות אצל המבקר/ת, ורגעי הנאה נחרטים גם כלוכדי ידע. הקסם מתרחש במוזיאון!.

מערכת החינוך מול ה'זום'? על אחת כמה וכמה תערוך שימוש במוזיאון כזה כשהתלמידים והמורים יתחילו לצאת.

אנחנו זקוקים לחלל ציבורי רחב ולחסות של עיריית תל אביב.

אנחנו זקוקים לחיבוק של משרד התרבות. לתמיכת קרנות וחובבי מוזיקה.

אנחנו זקוקים לתקציבים: עד עכשיו מימנו הכל באופן עצמאי (חברי וידידי העמותה) ותוך הישענות על שעות התנדבות והנחות מפליגות של ספקים, שהם בעצמם בעלי מקצועות חופשיים וזקוקים לתמיכה. למה? כי הם מאמינים בחזון ובכוח של המוזיקה. כי הם מאמינים בעשייה של פסקול ישראל.

המלצה ממבקרת שהתארחה בתערוכה לפני הסגר היא כרטיס הביקור הטוב ביותר לכל מה שנאמר כאן למעלה:

 פנינה של תערוכה!!!! 

מקורית, אוהבת, מסועפת, תלת מימדית ורב חושית! לאוהבי המוזיקה, לאוהבי הארץ, לאוהבי אדם. 

במבחן השטח – אנחנו יודעים שחשוב להמשיך. זה לא חלום. זה אינטרס ציבורי וזו מטרה לאומית נעלה ודחופה.

פסקול ישראל - מוזיאון המוזיקה הישראלי | Soundtrack israel - The Israeli museum of music